בית הכנסת של עולי גרוזיה "הר סיני" נ' קסטום מוביל סאונד בע"מ

פסק-דין

השופט ישעיהו שנלר, אב"ד:

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב יפו (ת.א 97179/99) (כב' השופט בן חיים) מיום 10.4.09 (להלן – פסק הדין) וכן על פסק דין חלקי מיום 22.3.04 (להלן – פסק הדין החלקי) ובנוסף ערעור על פסק דין מיום 5.7.05 (להלן – פסק הדין השני).

רקע עובדתי וההליכים המשפטיים

1.נשוא הערעור, בית כנסת באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב בפינת הרחובות נווה שאנן 35 ראש פינה 7, הפועל לטענת המערער מזה למעלה מ-75 שנה ובאמצעות ועד בית הכנסת.

המשיבה רכשה את המגרש עליו בנוי בית הכנסת, עוד בשנת 1997 מבעלי הזכויות במגרש, תוך שצויין מפורשות בהסכם הרכישה כי על המגרש מצוי בית כנסת וכשהמשיבה מצהירה כי המוכרים הסבו את תשומת ליבה "לאפשרות שבית הכנסת יזכה למעמד של דייר מוגן".

2.בסוף שנת 1999 הגישה המשיבה, תביעת פינוי כנגד המערער, תוך ציון כי התקיימו התנאים לצורך "העמדתה של עילת פינוי על פי סעיף 131 (10) לחוק הגנת הדייר תשל"ב-1972".

3.בפסק הדין החלקי מיום 22.3.04, נקבע כי לרבות מכח הסכמת הצדדים, מעמדו של המערער כדייר מוגן וכי עילת הפינוי נסמכת אכן על סעיף 131 (10) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972 (להלן – חוק הגנת הדייר). עוד נקבע כי המשיבה המציאה חוו"ד שמאי, לפיה סה"כ אומדן דמי הפינוי הראויים 33,000 דולר ובהתאם לחוו"ד משלימה עלות העתקת הבמה ובניית ארון קודש, 2,500 דולר. מנגד לא הובאה חוו"ד נגדית, חרף ההזדמנויות שניתנו למערער, להמציא חוו"ד מטעמו.

כך ראה לנכון בית משפט קמא לקבוע, כי יש לסווג בית כנסת כבית עסק שאינו מתנהל לשם הפקת רווחים.

בהתאם לפסיקה, כך בית המשפט, סידור חלוף פירושו מציאת "עסק" אחר בעין, כל עוד והדייר לא הסכים לפיצוי כספי או התנגד לקבלתם בלא טעם סביר.

כבר בפסק דין חלקי זה, קבע בית המשפט כי דחיית הצעת הפיצוי מצד המערער הייתה בלתי סבירה, אולם חרף האמור, מצא לנכון בית המשפט למצות את החלופה של סידור חלוף בעין.

בהתאם, נפסק כי על המשיבה להמציא סידור חלוף בעין "אשר יענה על המתווה הכללי של בית הכנסת הקיים מבחינת שטחו ומיקומו, דהיינו שטח מבנה שלא יפחת מ-50 מ"ר, חצר בשטח של כ-60 מ"ר ומיקום ברדיוס של עד 400 מטר מן המבנה הקיים", תוך מתן הוראות ליישום האמור.

עם זאת נקבע כי סירוב המערער להצעות שיוצעו, יגרום לכך שההצעה הכספית ע"ס 35,000 דולר, תחשב בבחינת סידור חלוף.

4.יוער, כי בית המשפט קבע מועד לדיון נוסף לבחינת התנאים, ועל כן ספק אם מדובר אכן בפס"ד חלקי או בהחלטה.

5.בפועל לא יושם האמור בפסק הדין החלקי, ועל כן הורה בית המשפט ביום 11.1.05 לבעלי הדין "לסכם טענותיהם בסוגיות הדיור החלופי, אם בעין ואם בתשלום כסף".

עם זאת, נוכח הצעת סידור חלוף שהוצעה ע"י המשיבה, בנכס ברח' נווה שאנן 35 תל-אביב (להלן – הנכס החלופי) והצעת המשיבה כי תרכוש נכס זה ותשכירו למערער בשכירות מוגנת, תתאים אותו לשימוש כבית כנסת, וכן נוכח אישור המערער למוצע, בכפוף לאופן ההתאמה, ניתן ביום 5.7.05 פסק הדין השני.

בפסק דין זה פסק בית המשפט כי הנכס החלופי מהווה סידור נאות, ועל-כן חייב את המשיבה לרוכשו ולהכשירו לייעודו וכי על המשיבה לעשות כן, עד ליום 30.11.05.

6.על פסק הדין האמור, הגישו הן המערער והן המשיבה, ערעורים לבית המשפט המחוזי.

בערעורה טענה המשיבה כי שומה היה על בית משפט קמא, נוכח אשר קבע בפסק הדין החלקי, להורות כי בהעדר נכס חלופי, לרבות לאור חלוף הזמן והתנהלות המערער, הסידור החלוף הינו בפיצוי כספי.

לאחר מספר ניסיונות למציאת דיור חלופי, ובמסגרת הדיון בערעורים, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט המחוזי, לפיה: